כל דמוקרטיה מורכבת משלוש רשויות - מחוקקת, מבצעת ושופטת. האיזון ביניהן מבטיח את קיומה. בגלל השיטה הנהוגה אצלנו, אין הפרדה אמיתית בין הרשות המבצעת למחוקקת. בזכות הרוב הקואליציוני הממשלה שולטת בכנסת, ולכן אלו לא ממש שתי רשויות נפרדות אלא רשות וחצי, וגם זה בקושי. על פי הרפורמה המתוכננת, הקואליציה תוכל למנות את השופטים, ועל ידי כך היא תשלוט גם ברשות המחוקקת. זה לא טוב, כי זה יקנה לה שליטה בכל שלוש הרשויות - ואם אין הפרדת רשויות, אין דמוקרטיה. זה מפר באופן קיצוני את האיזון. לא הייתי רוצה שלשמאל יהיה כזה כוח אם הם יהיו בשלטון, ואני גם לא רוצה שלמחנה שלי יהיה כזה כוח - זה לא בריא.
הפרקליטות זקוקה לתיקון לא פחות מבית המשפט: אכיפה בררנית, חקירות שנמתחות על פני שנים וגורמות לעינוי דין, מקרים רבים מדי של עבודה רשלנית. כל אלה מחייבים תיקון - תיקון, ולא הריסה. גם לבית המשפט זוכרים את שיטת "חבר מביא חבר" שהייתה נהוגה במשך שנים, וכשמותחים קו בין כל השופטים והשופטות שכיהנו והיו מקושרים ביניהם, מתקבלת רשת צפופה שלא הייתה מביישת קורים של עכביש חרוץ במיוחד. צריך לבצע רפורמה במערכת, אין בכך ספק. צריך לעשות שינויים - אבל עם שכל. לא צריך לפעול בדורסנות ולא כדי לעשות דווקא, זה נושא רציני מדי
"הממשלה הקודמת נהגה בנו בדורסנות", אומרים אצלנו. זה נכון, אז מה? זה מחייב גם אותנו? הממשלה הקודמת נבנתה על גניבת קולות ימין, אף אחת מהחברות בה לא הייתה מפלגת שלטון, זה היה אוסף מפלגות שחברו יחדיו. אנחנו הליכוד, אנחנו מפלגת שלטון ויש לנו אחריות. ליכודניקים רבים מדי חיים עדיין בתודעה של קורבן. ל
תחושתם, ובמידה לא מבוטלת של צדק, למרות עשרות שנים בשלטון, מוקדי כוח כמו מערכת המשפט, האקדמיה והתקשורת, נשארו מחוץ לתחום עבורם. אי־אפשר להתווכח עם תחושות לב, וגם לא עוזרת השאלה המתבקשת "מי הפריע לליכוד לשנות את המצב במשך עשרות שנות שלטונו?". התגובה הרפלקסיבית שרוצה להגיב בכוח לא טובה למדינה. אנחנו מפלגת שלטון, אנחנו צריכים להתנהג כבעלי הבית, ולא כמו כאלה שלא עברו את הסלקציה במועדון, ועכשיו רוצים לשרוף אותו. חברי ליכוד רבים מבינים את זה, מבינים שצריך לתקן לדרך הישר ולא ב"תיקון תותחנים" אגרסיבי. המתח והקיטוב במדינה מסוכנים. מספיק רפה שכל אחד שיירה או ידרוס, וכולנו נצלול לתהום.
ליכודניקים רבים מדי חיים עדיין בתודעה של קורבן. לתחושתם, ובמידה לא מבוטלת של צדק, למרות עשרות שנים בשלטון
האחריות מתחלקת בין כולם אבל לראש הממשלה מתוקף תפקידו, אחריות מיוחדת לכבות את הלהבות.
גלעד שרוןצילום: ירון ברנרצריך להיות ענייניים. על הפרק ארבעה נושאים: פסקת התגברות - טוב שתהיה, אבל לא ברוב של 61 אלא יותר; עילת הסבירות - צריך להגבילה למקרים קיצוניים כדי להגן על זכויות הפרט, וכדי שבית המשפט לא ינהל את המדינה; יועצים משפטיים כמשרת אמון - היעוץ המשפטי במשרדי הממשלה היום בעייתי, ופעמים רבות מדי הוא מפריע למימוש מדיניות הדרג הנבחר, וצריך לתקנו גם אם לא להפוך אותם לחותמת גומי של השר; והנושא החשוב מכולם - הוועדה למינוי שופטים, שאסור שיהיה בה רוב, לא למשפטנים ולא לפוליטיקאים.
הכול פתיר, המחלוקות לא כאלה גדולות, כולנו אחים, ולא בקטע של מלחמת אחים. תרגיעו.
גלעד שרון הוא חבר מרכז הליכוד
